ד"ר אריאלה אזולאי, חוקרת ומרצה לתרבות חזותית  ולפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, אוצרת ובמאית סרטי תעודה, כתבה את הספר  "האמנה האזרחית של הצילום" בהוצאת קטלוג, בו היא מתייחסת לצופה והאחריות שלו כשהוא רואה תמונה.  אזולאי ידועה  ככותבת וכמפרסמת מאמרים חשובים בתחום הצילום.   כתבה גם בשפה האנגלית את הספר:  " חלון הראווה של המוות"  ספר שזכה בפרסים בנלאומיים ובייחוד לפרס  של המכון הבינלאומי לצילום בשנת 2002..

 השליטה שלנו הישראלים בעם הפלאשטיני  מלווה  לעיתים בגילויים לא קלים ובמראות שונים  צורמים ובעייתיים. הכוונה היא לאימג'ים במדיות האלקטרוניות.  בתקשורת. האימג'ים של  ישראל החזקה, הכיבוש הם אימג'ים מוכרים. בספרה  אזולאי,  מנסה לפרוש מחדש את הידע. ומוסיפה אלמנטים פחות מוכרים, אלמנטים  המיתייחסים למיגדר והקשר המרתק בין צילום ואזרחות. בין הנושאים בהם דנה :  התייחסות אל גוף האישה, הגבריות הבעייתית,  כיצד אנחנו כחברה יכולים להראות דימויים שונים ומצד שני כאילו לא לראות דבר. לטענתה של ד"ר אזולאי , חוסר הראיה מובילה לחוסר נקיטת עמדה ולקיחת אחריות אישית וציבורית . חוסר לקיחת האחריות מובילה לחוסר בפעולות ממשיות. וכמובן שינוי המצב. 

הספרים "מחשבות על הצילום" ו"הצילום כראי התקופה" פורסמו כביקורת וכתיאוריה של צילום ושל תרבות חזותית.אזולאי יוצאת חצץ נגד קשרי השתיקה מול מראות של תצלומי זוועה. אזולאי טוענת שלא מספיק להבין את ההקשרים החברתיים,  צריך לנקוט עמדה ולא רק לדבר על הפן האומנותי והאסתטי. צריך לטענתה לעשות משהוא ולהיתערב.  לעבוד על פי הכללים האתיקה. אזולאי לוקחת על עצמה נקיטת עמדה.  היא ממציאה אמנה, אמנה אזרחית  הקשורה לתחום הצילום וענייני חברה.  הספר של אזולאי  פותח ומאפשר פרספקטיבה חדשה למחשבה על הקשר בין צילום ואזרחות. אזולאי נועצת את העובדה הקיימת והמיתחזקת לקשר ההדוק הזה.