 |
|
|
|
|||||||
צילום בהיתפתחות
עולם הצילום כיום קשור לעולם האומנות קשר שניראה לדורנו כמובן מאליו, אך לא כך היו הדברים בתחילת הדר, בימים בהם הצילום היה מדיום חדש .
הצלמים הראשונים החלו את פעילותם במרחב אמורפי , הם היו צריכים להמציא לגמרי את השפה. תעשיית הצילום פלשה לטריטוריית האומנות והצילום הפך באותה תקופה לאוייב של האומנות הפלאסטית. המדיום החדש לא עמד בסטנדרטים הישנים והמוכרים של האומנות, הצלמים נאלצו למצוא דרך חלופית כדי להכניס משמעות ו"בשר" למדיום הצילום הפורץ. היו צלמים שבאופן מודע נטשו את העקרונות המסורתיים של האומנות , אחרים היו פשוט חסרי השכלה בתחום. וכך פרצה לה דרך חדשה. במודע או שלא במודע.
הצלמים החלוציים לא הרגישו צורך לשמור אמונים בכל הקשור לחוקי האומנות הברורים והנוקשים , היתה לגיטימציה לשינוי אמיתי והיסתכלות אחרת על המציאות והייצוג שלה.
בתקופה הראשונית בה פרץ המדיום, היו אלפי צלמים. הידע המשוטף לכולם היה התובנות והידע הטכני. במילים אחרות: היכולת והאפשרות לצלם.
עוד לא גובש ן קונספט ברור, תיאוריות אקדמיות. הצלמים אימנו עצמם ולמדו תוך ניסוי ותהיה. באותה תקופה לא נחשב הצילום כתחום אומנות לגיטימי, הצלמים לא חלמו אפילו שיקראו להם אומנים, הם עצמם היו עסוקים בלצלם ולהנות מהאפשרות שניתנה להם. פורצי הדרך הראשונים היו ציירים או מדענים לשעבר.
הפופולאריות העצומה של הצילום ייצרה עוד ועוד צלמים שהגיעו ממקצועות שונים כמו: חרשי כסף, הוגי דעות, רוקחים, נפחים , דפסים . לאנשי המיקצוע האלו היה יתרון מבחינת הידע שעמד לרשותם בתחום.
צלמים אלו ייצרו אימג'ים בכמויות גדולות. הפיצו את בשורת הצילום ברבים. רוב הצילומים נעשו בטעות, לא תוך מחשבה רגישה יצירתית או קונספט אומנותי , לא היתה קורת גג המייצרת זרם אומנותי כזה או אחר. היתה זאת עבודת אילתור של ממש. כמות התמונות כאמור היתה מאסיבית ומשמעותית. אי אפשר היה להיתעלם מהמדיום החדש. הצילום יצר סקרנות רבה באירופה וארצות הברית.
פיתחו הטכנולוגיה של הלוחות היבשות עליהן מתקבל הצילום, איפשרה את המצאת מצלמת היד. מצלמות ששינו את מדיום הצילום באופן משמעותי. הצילום הפך להיות נגיש וקל. הצלמים באותה תקופה הסתובבו בעולם וצילמו הכל, בכל מצב, לא עצרו וחשבו האים זו אומנות או לא...
שיטפון הצילום שחדר לכל תחום , בטריטוריות מגוונות, הצילום שינה את מושג הנושא בעולם האומנות. הצלמים החלוצים הבינו את הפוטנציאל המצוי בתחום הצילום, עד כמה הצילום הוא תחום אינסופי, האפשרויות המגוונות, אין צילום או אובייקט האפשר לצלמו אותו דבר פעמיים ויצא אותו דבר, (לא ניתן לחצות את הנהר פעמיים - הפילוסופים הסופיסטים), שינויי הזמן והתאורה וכמובן עיין הצלם בוראים מציאות חדשה בכל פעם.
הצלמים הנילהבים עבדו בעיקביות ובמרץ , החלו לפתח דו שיח חדש המיתייחס לעולם הממשי והייצוג האומנותי שלו.
נושאי הצילום היו נירחבים ביותר. הצלמים צילמו הכל. צורות, גדלים, חיות, אנשים,טבע דומם וכו.
הצילום היה הרבה יותר זול ונגיש לכל אדם לא כמו הציור. הצילום הצטייר כמדיום צעיר ומעודכן. מימד אוונגרדי ומושך.
החלו לצלם אנשים "רגילים", סיטואציות מהרחוב, הצילום הנציח את הטרויאלי הבעולמנו. היומיומי הפך לחשוב.
הצלמים התפתחו ולמדו תוך כדי תנועה. הם צילמו ולמדו משגיאות. דרך נוספת היתה צפיה בצילומים של צלמים אחרים.
עיקר העניין היה הצילום עצמו. ציביון המדיום גובש בתחילה על ידי הצלמים עצמם. תוך כדי עבודה הבינו הצלמים את הפוטנציאל העצום בתחום. הכח של הצילום כמתעד, הייחודיות של הצילום כמנציח רגעים וההתייחסות לזמן.
רגעים מתוך המציאות הוצאו מהקשרם ומורכזו בתוך מסגרת. רגעים וסיטואציות שקיבלו משמעות נוספת .
הצלמים למדו ליברור , לבחור את הנושאים המצולמים. תהליך הבחירה היה קשור בתהליך אומנותי. הצילום החל להיתפתח ולהיתרחב ובהדרגתיות החלו לצמוח סיגנונות שונים וזרמים מגובשים.הדיון העמיק לדיון אומנותי ולא רק טכני.
המצלמה החלה לתפקד כצינור המעביר משמעויות חדשות, נוספות. צילום המדווח על המציאות , חשוב יותר מהמציאות עצמה | טענו צלמים רבים. הדיווח הסימבולי משמעותי יותר מהארוע הקונקרטי עצמו.
הצילום חילחל אט אט שינויים בתפיסת המציאות. לפני המצאת הצילום האמינו שמה שיש בו היגיון הוא אמיתי, לאחר המצאת הצילום החלו לחשוב כי מה שמצולם ומתועד הוא אמיתי. התמונות היו חלק מהמציאות הכללית. המציאות היא כמו פאזל עצום שבו חלקים רבים , יחד כל החלקים יצרו סיפור. הצלמים לא תפסו את כל הסיפור, אלא רק חלקים ממנו. הצילום תעד ובודד מרכיבי מציאות.
הצלמים מוגבלים ביכולתם לספר סיפור , הציירים היו האשפים האמונים על תהליך מספרי הסיפורים.יצרני הנארטיב. כך שמרו גם את כבודם בעיקבות השתלטות המדיום החדש.
החלו לצלם מילחמות ומאבקים חברתיים לצד התיעוד האורבאני של חיי היום יום. מלחמת האזרחים בארצות הברית ומלחמת העולם הראשונה. הצילומים היו מגמתיים ומטרתם היתה להראות כי המציאות אכן אמיתית וקיימת. ( צילומים שרצו להוכיח מציאות מסויימת כאמיתית).
באותם ימים נושא התמונה דובר באופן שולי, לא התייחסו מספיק לאלמנט הנושא. התיחום של הפריים הגדרת המיסגרת, מה קורה לאלמנטים המצולמים כאשר הצלם מבודד אותם מהציבור?
פעולת המיסגרת , המירכוז עלתה לדיון בקרב הצלמים ואנשי האומנות. איך בוחרים אלמנטים בפריים? הקומפוזציה שנוצרת, בעיקבות המיסגור. בתחילה הצלמים צילמו את התמונות באותו גודל שהם צולמו, לא היה אפשר להגדיל ולשנות את מיסגור התמונה. לאחר מיכן היתאפשר לשנות את המיסגור ואף לבחור רק חלק מהתמונה. נושאים כמו קומפוזציה , העמדה , איזון ועוד הם נושאים הנימצאים בלב הדיון האומנותי עד היום, ציירים מכל הזרמים והתקופות דנו בקומפוזציות שונות ומשמעותן.
כוחו של הצילום באותן שנים , כמו גם היום, הוא בהקשר הזמן. הצילום הוא פיסת זמן. הזמן המצולם הוא תמיד הווה.
עם ההתפתחות הטכנולוגית התאפשר לצלם אלמנטים בתנועה מהירה יותר, כמו ריצה של סוס או כלב, ארועי ספורט ועוד. החלו להיתייחס ליופי בגילוי של הקפאת הזמן , מיסגור הזמן. הצילום הוא מעיין פסוקית שמתארת זמן מסויים | רגע מסויים.
בפני הצלמים אנסוף רגעי זמן שמיתוכם הם יכולים לבחור.יש משמעות גדולה ומעניינת לבחירת הצלם, ראייתו האישית.
אנשי אומנות ,אומנים בתחומים שונים ואנשי אקדמיה, היתקשו לקבל בזרועות פתוחות ובאהבה את המדיום החדש והמאיים . הצילום נאבק עד היום באיזה שהוא אופן על מקומו בעולם האומנות הלגיטימי. אם נאמר כי אומן הוא אדם שמחפש את ייצוג המבנה החדש של המציאות, מארגן מחדש את מציאות החיים , אזי צלמים הם אומנים. התפתחות אומנות הצילום נעשית באופן ספיראלי בעולם , הצילום מחולל שינויים עצומים בתפיסת המציאות והאומנות בכלל. המדיום הויזואלי משתנה ופורץ גבולות מבחינות רבות, גם מבחינת הנושאים המצולמים , הטכניקות המיתפתחות וגם מבחינה קונספטואלית אומנותית.
כתבה | איבי בשמת |
|||||||
|
|||||||
הוסף תגובה
|
|||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||
